Beit Yosef Even HaEzer 164 – בית יוסף אבן העזר קסד‏ – Tur

טור

פירוש

(א) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה צ׳ יום ממיתת הבעל חוץ מיום המיתה ויום היבום ויום החליצה חלצה או נתייבמה תוך שלשה חדשים ולא נמצאת מעוברת הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום אבל לא תינשא לאחר אף על פי שחלצה עד שיהיו לה ג׳ הדשים ומיהו בשישלימו לה ג׳ חדשים למיתת הבעל תינשא אף על פי שאין לה ג׳ חדשים אחר החליצה אבל אם מת היבם תוך ג׳ חדשים או אפילו אחר הג׳ צריכה להמתין שלשה חדשים אחרי מיתתו. (ב) חלצה ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה ואם הפילה או ילדה ולא היה ל׳ יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה וכתב הרמב״ם וחולץ לה או הוא או אחד משאר האחין. וא״א הרא״ש ז״ל כתב שלא יחלוץ לה הוא אע״ג דחליצה קמייתא לאו כלום היא מ״מ הורעה זיקתו והרי הוא כאילו נתן גט ולא מצי חליץ חליצה כשירה ע״כ. (ג) וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג׳ חדשים ולה צרה לא תינשא עד שתלד זו דשמא תפיל ולא היתה הביאה והחליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. (ד) היבמה לא תתייבם בעת נדותה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה קנאה. (ה) הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים. (ו) ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה והרמ״ה כתב כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו ואם שהה ל׳ יום ה״ז של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום. (ז) ואם יש לספקו בראשון כגון שכנסה לסוף ב׳ חדשים וילדה לסוף ז׳ ספק אם הוא בן ט׳ לא׳ או בן ז׳ לשני יוציא בגט והולד כשר ואם בא עליה אח״כ וילדה הוי ספק ממזר. (ח) יבמה שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד בתוך ל׳ יום או ביום ל׳ חולצת ולא מתייבמת ואם עמדה ונתקדשה לשוק אם לישראל נתקדשה חולצת ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ לא תחלוץ ואם נתייבמה כתב הרמ״ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן דאמרי אף על פי שלא שהה הוי בר קיימא והיא מותרת לשוק וא״כ אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם דלרבנן הוי בר קיימא והוי אשת אחיו שלא במקום מצוה. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

(א) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה תשעים יום ממיתת הבעל כו׳ משנה בפרק החולץ (דף מא) היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיהיו לה ג׳ חדשים וכן שאר כל הנשים לא יתארסו עד שיהיו להן שלשה חדשים ומסיק בגמרא צריכה להמתין ג׳ חדשים חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתארסה בו:
(ב) חלצה או נתייבמה תוך ג׳ חדשים ולא נמצאת מעוברת הרי זו פטורה ואינה צריכה כלום אבל לא תינשא לאחר אף ע״פ שחלצה עד שיהיו לה ג׳ חדשים ומיהו כשישלמו ג׳ חדשים למיתת הבעל תינשא ואף ע״פ שאין לה ג׳ חדשים אחר החליצה בפ׳ החולץ (שם) ת״ר יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג׳ צריכה להמתין ג׳ חדשים לאחר ג׳ אין צריכה להמתין ג׳ חדשים הני ג׳ חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת היבם:
אם חלצה תוך ג׳ חדשים למיתת בעלה אם צריכה לחזור על כל האחים עיין בהגהות מרדכי דסוף גיטין:
(ג) ומה שכתב אבל אם מת היבם תוך ג׳ חדשים או אפי׳ אחר ג׳ צריכה להמתין ג׳ חדשים אחר מיתתו כ״כ שם התוס׳ ז״ל והרא״ש והמרדכי בשם ר״ת דדוקא חלץ שהחליצה מוכחת שלא בא עליה מידי דהוה אממאנת לפי שמיאונה מוכיח עליה שהיא קטנה אבל אם מת היבם אחר ג׳ חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים דיותר קרובה היבמה לביאה מארוסה דגזרינן אטו נשואה וכתוב בת״ה סימן רכ״ד דהיינו דוקא היכא שאין שם אלא יבם אחד אבל אם היו ב׳ יבמים ומת אחד מהם מותרת להתייבם לשני תוך ג׳ חדשים למיתתו של ראשון: (ד) חלצה ונמצאת מעוברת וילדה אם הולד של קיימא אין החליצה כלום ומותרת לכהונה ומותר בקרובותיה משנה ר״פ החולץ (יבמות לה:):
(ה) ומה שכתב ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום צריכה חליצה אחרת שחליצת מעוברת לא שמה חליצה שם איתמר החולץ למעוברת והפילה ר״י אמר אינה צריכה חליצה אחרת מן האחין דחליצת מעוברת שמה חליצה ור״ל אמר צריכה חליצה מן האחין דחליצת מעוברת לא שמה חליצה ואיפסיקא בגמ׳ בהא הלכה כר״ל:
(ו) ומה שכתב או ילדה ולא חיה ל׳ יום הוא ע״פ שנתבאר בסימן קנ״ו שכל שלא חיה באדם ל׳ יום דינו כנפל אא״כ ידוע שכלו לו חדשיו:
(ז) וכתב הרמב״ם וחולץ לה הוא או אחד משאר האחין בפ״א וכ״כ התוס׳ בר״פ החולץ:
(ח) וא״א ז״ל כתב שלא יחלוץ לה הוא וכו׳ ז״ל בר״פ החולץ אהא דאמר ר״ל צריכה חליצה מן האחין לאו דוקא דאיהו נמי מצי חליץ לה דחליצה קמייתא לאו כלום הוא ולא פקע זיקתו א״נ אחין של מת קאמר א״נ אע״ג דחליצה קמייתא לאו שמה חליצה מ״מ הורעה זיקתו והוי כאילו נתן גט ולא מצי תו חליץ חליצה כשרה עכ״ל ומשמע לרבינו דלשון אחרון עיקר וכ״כ ר״י בשם הרמ״ה וכתב עוד שאם כנס אין מוציאין מידו וכל זה מיירי שיצא לאויר העולם קיים דאם לא יצא לאויר העולם קיים או חולצת או מתייבמת: (ט) וכן ביאת מעוברת לא שמה ביאה שם פלוגתא דר״י ור״ל והא איפסיקא בגמ׳ הלכתא כר״ל דלאו שמה ביאה:
(י) ומה שכתב לפיכך הכונס או חולץ ליבמתו תוך ג׳ חדשים ולה צרה לא תינשא עד שתלד זו דשמא תפיל ולא היתה ביאה והחליצה כלום והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם ברייתא שם: (יא) היבמה לא תתייבם בעת נדותה אבל חולצת היא ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדותה קנאה ז״ל הרא״ש בריש יבמות יש שואלים אשה שהיתה נדה כשמת בעלה תאסר להתייבם אפילו טבלה כמו אחות אשה שאינה מתייבמת אף ע״פ שמתה אשתו תשובה לדבריהם דלא שייך למילף מאחות אשה דלא דמיא לעריות שאסורות ליבם משום קורבא ומותרת לשאר העולם אבל נדה אסורה לכל ואף על גב דלאו בת ייבום היא חליצתה חליצה בעת נדתה ולא דמי לחליצת מעוברת דלא שמה חליצה לר״ל משום דאינה עולה לייבום דשאני נדה שהיא עומדת לטבול ולטהר כדרך כל הנשים אבל מעוברת שמא תלד ועוד דאף אם בא עליה בעת נדתה קנאה כדמוכח בפסחים פרק אלו דברים (פסחים עב:): (יב) הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת מפרישין אותה ממנו ואם הפילה יחזור ויקיים כן כתב הרמב״ם ז״ל בפ״א וכתב ה״ה מ״ש רבינו מפרישים אותה פשוט הוא שהרי ספק אשת אח שלא במקום מצוה הוא ומ״ש אם הפילה הוא כשילדה ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו לו חדשיו שהוא קרוי נפל כנזכר למעלה בדעתו ז״ל וכתב ר״י יקיים ויחזור ויבעול דביאה ראשונה שהיתה מעוברת לא שמה ביאה וכתב הרמ״ה ואם רוצה לחלוץ אינו די לה בחליצה אלא צריכה נמי גט כדי שלא יאמרו יבמה כנוסה יוצאה בחליצה: (יג) ומה שכתב רבינו ואם ילדה ולא שהה הולד שלשים יום הרי זו ספק וצריכה גט וחליצה ז״ל הרמב״ם שם ואם ילדה אפי׳ מת ביום שנולד ה״ז מוציאה בגט וחולץ לה ואח״כ תהיה מותרת לאחרים וכתב ה״ה מ״ש ואם ילדה הוא בשלא נודע בבירור שכלו לו חדשיו אלא שנגמרו סימניו ולפיכך אינה צריכה חליצה בהכרח שכבר נתבאר למעלה שולד כזה פוטר מן התורה ואינו פוטר מדבריהם ולפי שאינו פוטר מדבריהם צריכה חליצה לזיקתו שאין ביאת המעוברת ביאה לפטור מן הייבום כנזכר למעלה וסבור ג״כ רבינו שא״כ צריכה גט לביאתו דדמיא לכנוסה וכן דעת קצת המפרשים וכ״נ שהסכים הרא״ה ז״ל עכ״ל:
(יד) ומה שכתב רבינו בשם הרמ״ה כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו. ואם שהה ל׳ יום ה״ז של קיימא ויוציא ואינה צריכה כלום זה פשוט דכיון שהיא ערוה עליו אינה צריכה לא גט ולא חליצה.
וכתב ה״ה בפ״א דה״ה אם נודע בבירור שכלו לו חדשיו שיוציא ואינה צריכה כלום (וע״ל סימן קנ״ו): (טו) ומה שכתב ואם יש לספקו בראשון כגון שכנסה לסוף ב׳ חדשים וכו׳ יוציא בגט והולד כשר דמספיקא צריכה גט והולד כשר ממ״נ והכי איתא במתני׳ פ׳ החולץ (יבמות לה:):
(טז) ומה שכתב ואם בא עליה אח״כ וילדה הוי ספק ממזר כלומר הבנים שהוליד ממנה הוו ספק ממזרים דהו״ל ספק אשת אח והכי איתא בברייתא בפרק הנזכר: (יז) יבמה שילדה אחר מיתת הבעל ומת הולד בתוך ל׳ יום או ביום ל׳ חולצת ולא מתייבמת ואם עמדה ונתקדשה לשוק אם לישראל נתקדשה חולצת ואם לכהן נתקדשה שתיאסר עליו אם תחלוץ לא תחלוץ בפרק החולץ (יבמות לו:) ובפרק ר״א דמילה (שבת קלה.) אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ורב שרביא אמר אחד זו ואחד זו חולצת וכתב הרי״ף בפרק החולץ וקי״ל כרבינא דכיון דאיכא רבנן דפליגי עליה דרשב״ג דאמרי אע״ג דלא שהה ולד מעליא הוא גבי אשת כהן דלא איפשר דאי חליץ לה איתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ולגבי ישראל דלית בה פסידא עבדינן כרשב״ג הילכך חליץ לה ועיילא לה לגבי גברא ואי כשנתקדשה מותבינן לה תותי גברא כ״ש אם נישאת דלא מפקינן לה מתותי גברא והך דאמרינן התם לענין שומרת יבם שנישאת בלא חליצה לא שייך בהא מילתא דהתם ודאי בעיא חליצה אבל הכא כיון שמת תוך ל׳ יום ספיקא הוי ומספיקא לא מפקינן איתתא מתותי גברא וכ״כ שם הרא״ש ז״ל:
[בדק הבית: וכן פי׳ הרמב״ם בס״פ שני ועיין עוד שם:] וכתב עוד אהא דאמר גבי אשת כהן דאי חלצה מיתסרא על בעלה עבדינן כרבנן ולא מצרכינן לה חליצה ואע״ג דהשתא נשארת תחת בעלה בספק יבמה לשוק דאורייתא ואם היתה חולצת ונשארת תחת בעלה היתה עומדת בספק חלוצה דרבנן מ״מ הא עדיפא טפי דאי חלצה אמרי קמו רבנן בולד דנפל הוא ולהכי הצריכוה חליצה ואתי למשרי חלוצה לכהן אבל כי לא מצרכת לה חליצה אמרי קמו רבנן בולד דולד מעליא הוי ולהכי לא אצרכוה רבנן חליצה ולא אתי למשרי יבמה לשוק עכ״ל:
(יח) ואם נתייבמה כתב הרמ״ה כיון דספיקא הוא אין מוציאין אותה ממנו ולא נהירא דהא טעם דשרינן לה לכהן מספק משום דסמכינן אדרבנן וכו׳ וא״כ אדרבא מהאי טעמא נמי תצא מיבם וכו׳ דברי רבינו ברורים בטעם שכבר נתבאר בסמוך דטעמא דשרינן לה לכהן מספיקא משום דסמכינן אדרבנן כולי ולהרמ״ה צ״ל שהוא סובר דלא הוי טעמא משום הכי דכיון דקי״ל דהלכה כרשב״ג לא חיישינן לרבנן אלא טעמא הוי משום דלא מפקינן לה מיניה מספיקא ולטעמיה אזיל שכתב גבי הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולא שהה ל׳ יום כיון דספק הוא אין מוציאין אותה ממנו ומיהו יש לתמוה עליו דכיון דספיקא דאורייתא ה״ל למיזל הכא והכא לחומרא (וצ״ע):
[בדק הבית: צריך להעביר הקולמוס על וצ״ע ולכתוב במקומו וי״ל דמשמע ליה שזו ספיקא דרבנן היא כמו שכתב הרמב״ם בסוף פרק שני:] רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון